להפרעות שינה רבות בגיל השלישי ניתן למצוא פתרון ולשפר את איכות השינה וכך גם את איכות החיים והבריאות.
מחקרים מראים כי שכיחות הפרעות שינה בגיל השלישי מגיעה עד 60%. התלונות השכיחות בגילאים אלו ביחס לשינה הן קשיים בהירדמות, התעוררויות באמצע הלילה, יקיצות בוקר מוקדמות ותנועתיות רבה עם פעילות מוטורית חריגה. אלו מביאים לירידה ברמת הערנות, ישנוניות במהלך היום, פגיעה בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים אחרים ושינויים במצב הרוח. מקורן של חלק מהתלונות בשינויים פיזיולוגיים טבעיים המתרחשים עם הגיל, ואין צורך לטפל בהם אלא רק להסביר ולהרגיע. עם זאת, חשוב לציין כי להפרעות שינה רבות בגיל השלישי ניתן למצוא פתרון ולשפר את איכות השינה וכך גם את איכות החיים והבריאות. מאפייני השלבים השונים בשינה תקינה
במשך שנים נתפסה שנת הלילה כמצב פסיבי של העדר הכרה. רק במחצית ה-2 של המאה ה-20 התגלה כי שנת הלילה היא תהליך אקטיבי ומורכב, בעל מבנה מוגדר הכולל תהליכים רבים .
יש להבחין בין שני מצבי השינה: שינת חלום (REM Sleep) ושינה שאיננה שנת חלום (Non-REM Sleep). זו נחלקת לשינה שטחית - שלב 1 ושלב 2, ולשינה עמוקה - Slow Wave Sleep.
המאפיינים העיקריים של השלבים השונים: שלב 1 מאופיין בגלי מוח איטיים יותר לעומת ערות ותנועות עיניים איטיות ומעוגלות. שלב 2 מאופיין בהופעת כישורי שינה וגלים איטיים המכונים K Complex. הופעתם של גלים אלו מעידה על העמקת והתייצבות השינה . השינה העמוקה מתאפיינת בגלי מוח איטיים מאוד וגבוהי מתח. הנשימה וקצב הלב סדירים. על מנת להעיר את הישן נחוץ גירוי חזק יחסית. שנת חלום מאופיינת בגלי מוח מהירים יחסית ונמוכי אמפליטודה, תנועות העיניים מהירות וירידה במתח שרירי השלד עד כדי שיתוק מלא. ישנם שינויים בקצב הלב, בקצב ובעומק הנשימה. הבדלים במבנה השינה בגילאים השונים
מבנה השינה התקין במבוגרים צעירים מתאפיין במספר מחזורים של שנת Non-REM Sleep . השינה העמוקה מהווה לרוב עד 25% מסך שעות השינה והיא מתרחשת בעיקר בשליש הראשון של הלילה. משך חביון שנת החלום עומד על 70 עד 100 דקות. מספר ההתעוררויות במשך הלילה נמוך והן נמשכות זמן קצר. יעילות השינה גבוהה. לעומת זאת, מאפייני תרשים השינה של קשישים שונים. קיימת עלייה בחביון ההירדמות, עלייה בשיעור שלבים 1 ו-2 של השינה ומספר התעוררויות גבוה יותר. מצד שני ניתן לראות ירידה בסך שעות השינה, ירידה ביעילות השינה, בשיעור השינה העמוקה ושנת החלום וכן קיצור של חביון שנת חלום. בנוסף, הקדמה של פאזת השינה מביאה לשעת הירדמות מוקדמת יותר ובהתאם שעת התעוררות מוקדמת יותר בבוקר. כדי להעריך את רמת הפרעת השינה עליה מתלונן המטופל חשוב לקחת בחשבון את השינויים שהוזכרו. הקשר בין הפרעות שינה לתחלואה
בין הפרעות שינה לתחלואה פיזית ונפשית קיים קשר דו-כיווני. אנשים מבוגרים וקשישים הסובלים מהפרעות שינה, נמצאים בקבוצת סיכון למחלות שונות , ביניהן: מחלות לב, יתר לחץ דם, אירועים מוחיים, ודכאון ולהיפך- אנשים הסובלים ממחלות אלו, נוטים לסבול בשכיחות גבוהה יותר מהפרעות שינה . אינסומניה כרונית היא הפרעת השינה השכיחה ביותר בגיל השלישי. היא מוגדרת כקושי להירדם, התעוררויות מרובות יקיצות בוקר מוקדמות ושינה לא מרעננת. באוכלוסייה הכללית מוערכת שכיחות האינסומניה ב 20%-10% ובקרב קשישים מעל גיל 65 כפול מכך.בנוסף, נמצא כי. נשים סובלות מנדודי שינה פי שניים. הסיבות לאינסומניה כרונית בגיל השלישית מגוונות: אורח חיים שיגרתי ללא גירויים מספקים, מחלות רקע שונות- כאבים כרוניים, מחלות לב, מערכת העיכול, ריאה, מחלות נוירולוגיות ומחלות פסיכיאטריות (בעיקר דיכאון). נטילת תרופות שונות ורבות -גורם מהותי נוסף אשר עלול לפגוע באיכות השינה הוא נטילת תרופות שונות ורבות, כמו סטרואידים, תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, תרופות דופאמינרגיות, תרופות סימפטומימטיות ואחרות. היגיינת שינה לא טובה -אינסומניה כרונית עלולה להופיע גם בעקבות היגיינת שינה לא טובה (ללא קשר למחלות רקע או נטילת תרופות מרובות): שעות שינה לא מסודרות, שנת אחה"צ מאוחרת, צריכת קפאין, אלכוהול ועישון בסמוך לשעת השינה, חוסר פעילות פיזית במהלך היום, שהייה ממושכת בבית ללא חשיפה לאור בהיר , שהייה במיטה במצב עירות לאורך שעות ארוכות וסביבת שינה לא נוחה. היום אנו יודעים כי גורמים רבים מאלה שהוזכרו כגורמים לאינסומניה, יכולים להיות גם תוצאה של אינסומניה. לדוגמא דיכאון הוא הפרעה משנית לנדודי שינה וכך גם מחלות של כאב כרוני המוחמרות בעקבות חוסר שינה. זו סיבה חשובה לטיפול באינסומניה ולא רק במחלות הרקע. כך לדוגמא במקרה שהאינסומניה משנית לדיכאון, יש לטפל בדיכאון ובמקביל גם בנדודי השינה. מחקרים מראים כי טיפול משולב יהיה יעיל יותר מטיפול בהפרעה אחת.
הטיפול באינסומניה יכול לכלול טיפול לא תרופתי ו/ או טיפול תרופתי הטיפול הלא תרופתי הוא שיפור היגיינת השינה וטיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT). הטיפול התרופתי מוצע כטיפול קצר טווח, טיפול לסירוגין, או במצבים מורכבים כטיפול מתמשך. התרופות המוכרות ביותר לטיפול בנדודי שינה הן מקבוצת הבנזודיאזפינים. תרופות אלה יעילות מחד, אך עלולות מאידך לגרום לשינוי של מבנה השינה- לשינה שטחית יותר ולמיעוט שנת חלום, במקביל לפגיעה קוגניטיבית, נפילות ופציעות. תרופות שינה שאינן בנזודיאזפינים, כדוגמת Zopiclone (אימובן, נוקטורנו) ו-Zolpidem (סטילנוקס, זודורם, אמביין CR) נכנסו לשימוש בארץ בשנים האחרונות. היתרון המשמעותי של תרופות אלה הוא בכך שהן אינן משנות את מבנה השינה (כמו הבנזודיאזפינים). אולם, גם בתרופות אלה תידרש עדיין הסתגלות לתרופה ואף צורך להעלות מינון בהדרגה. בנוסף, גם תרופות נוגדות דיכאון כדוגמת Trazodone ו-Mirtazepine עשויות להיות יעילות כטיפול סימפטומטי באינסומניה. מלטונין- מטופלים רבים שואלים לגבי יעילות המלטונין. אצל חלק מאוכלוסיית הקשישים תיתכן יעילות בנטילת מלטונין (הורמון המשפיע על ההירדמות בחושך) , מאחר שבגיל זה קיימת ירידה בייצור ובהפרשה של המלטונין האנדוגני. תוספת של מלטונין לפני זמן השינה עשוי לתרום לשיפור איכות השינה אצל קשישים כפי שנמצא במחקרים עם Ramelteon (תכשיר אגוניסטי לרצפטורים של מלטונין) ו-Circadin (פורמולציה של מלטונין בשחרור איטי בדומה למלטונין הפיזיולוגי).
הפרעות שינה נוספות השכיחות בגיל השלישי הן: • תסמונת הרגליים העצבניות- Restless Legs Syndrome) RLS) • תסמונת הפסקות נשימה בשינה -Obstructive Sleep Apnea • תסמונת הפעילות המוטורית החריגה בשנת חלון REM Behavior Disorder עליהן תוכלו לקרוא בכתבות ההמשך.
לסיכום חשוב לבדוק את המקור להפרעת השינה באופן מעמיק ומקצועי, שכן להפרעות שינה רבות בגיל השלישי אפשר למצוא מענה ולשפר את איכות השינה. שינה איכותית ומרעננת משפרת את איכות החיים, את הבריאות ואת מצב הרוח!!