התסמינים של יעפת (ג`ט לג) כוללים קשיי הירדמות, שינה מקוטעת, יקיצות מוקדמות ועייפות וישנוניות במשך היום למשך יום-יומיים לפחות. הגורם לתסמינים האופייניים הוא היעדר הסנכרון בין השעון הביולוגי הפנימי לתנאים החיצוניים בזמן מעבר מהיר בין מס` אזורי זמן. משך התסמינים ועוצמתם קשורים במס` גורמים ובהתאם ייתכן שיידרשו עד מס` ימים להשגת סנכרון מחודש בין השעון הפנימי לשעון החיצוני: · כיוון הטיסה – מערבה או מזרחה. בטיסה מערבה התסמינים עפ"ר קלים יותר מאחר שקל יותר לאחר את שעת השינה מאשר להקדים אותה (כפי שנדרש בעת טיסה מזרחה) · מספר אזורי הזמן שנחצו. ככל שמדובר ביותר אזורי זמן כך חומרת התסמינים תגבר וגם משכם · היכולת להירדם ולישון בזמן הטיסה בהתאם לזמן השינה ביעד · קיום גירויים חיצוניים מתאימים של המחזור היומי ביעד (כמו תנאי תאורה) · מידת הגמישות של השעון הביולוגי הפנימי אין די נתונים מחקריים טובים לגבי השפעת הגיל על יעפת אך נראה שלאנשים מבוגרים וקשישים יכולת טובה יותר להסתגל למעבר בין אזורי זמן לעומת צעירים. אין גם מחקרים מבוססים לגבי השפעת מגדר או גורמים גנטיים על יעפת. למרות השכיחות הגבוהה של הפרעה זו אין די עבודות מבוססות על דרכי הטיפול היעילות ביותר, קרוב לוודאי עקב המשתנים הרבים שמשפיעים על התסמינים. איך בכל זאת ניתן להתמודד עם יעפת? 1. קביעת זמני שינה אחת הגישות הטיפוליות דוגלת באימוץ זמני השינה ביעד ככל שניתן מס` ימים לפני הטיסה. למשל, אם הטיסה מזרחה לנסות להקדים את שעת השינה בהדרגה בהתאם ליעד. בכל מקרה, אם השהות ביעד קצרה (יום, יומיים) מומלץ לא לעשות שינוי בזמני השינה. 2. חשיפה מתוזמנת לאור תיאורטית ניתן להניח שחשיפה לאור בהיר בעצמה (3000 לוקס או יותר) ובתזמון הנכונים תהיה יעילה להסתגלות מהירה ביעד הטיסה כאשר החשיפה מתבצעת לפני הטיסה. עבודה אחת בה נעשתה הקדמת שעת השינה בשעה אחת ב-3 ימים שלפני טיסה מזרחה, בצירוף לחשיפה לאור בהיר בבוקר, הראתה תוצאות מעודדות. לא נעשו עבודות דומות לגבי טיסה מערבה. לטיפול כזה נחוצות מוטיבציה גבוהה והיענות מוחלטת. גם בנושא זה אין די עבודות מקיפות ומבוססות. 3. מלטונין טיפול עם מתן מלטונין מתוזמן נחקר יותר לעומת דרכי טיפול אחרות ונמצא יעיל למדי בשיפור ההירדמות והשינה. נבדקו מלטונין בשיחרור מהיר ומלטונין בשחרור מושהה ונמצא שמלטונין בשחרור מהיר יעיל יותר. המינונים נעים בעבודות שונות בין 0.5 ל-5.0 מ"ג ועפ"ר משך הטיפול יומיים-שלושה. כמצופה, נטילת מלטונין לפני השינה הייתה יעילה בעת טיסה מזרחה אך שלא כמצופה אפקט דומה נצפה גם בעת טיסה מערבה (תואר בשתי עבודות בלבד). מבחינת תופעות לוואי, בעבודות המעטות שבדקו זאת לא היה הבדל בין מלטונין לבין פלצבו. 4. כדורי שינה כדורי שינה ממשפחת הבנזודיאזפינים וגם ממשפחת ה-Non-בנזודיאזפינים הראו יעילות מסוימת בשיפור איכות השינה ומשך השינה ביעד. מרבית העבודות התבססו על שאלונים, ללא בדיקה אובייקטיבית. עבודה אחת הראתה שנטילת זופיקלון (אימובן, נוקטורנו) הייתה יעילה סובייקטיבית ואובייקטיבית (אקטיגראף) בשיפור השינה כמו מלטונין אך גם בעבודה זו אין התייחסות להשפעת הטיפול על התפקוד במשך היום. מעבר לזה, יש לזכור את תופעות הלוואי של כדורי השינה וכן את הסיכון באינטראקציה עם משקאות אלכוהוליים. 5. תכשירים מעוררים נמצא שצריכת קפאין בשעות הבוקר עשויה לסייע בשיפור הערנות ביעד אם כי גם בנושא זה אין די עבודות מבוססות. ניתן לצרוך קפאין ע"י שתיית קפה – ואת זה נוסעים רבים עושים בכל מקרה, או ע"י נטילת תכשיר של קפאין בשחרור מושהה. נטילה משולבת של מלטונין בערב וקפאין בבוקר עשויה להחיש את הסינכרוניזציה בין השעון הביולוגי הפנימי לשעון החיצוני. עם זאת יש לזכור שקפאין עלול לפגוע בשנת הלילה. לסיכום, נכון להיום נראה שנטילת מלטונין בשחרור מהיר לפני השינה לאחר ההגעה ליעד מהווה את הטיפול היעיל ביותר לשיפור השינה, ובצירוף לנטילת קפאין בבוקר תתכן הסתגלות מהירה יותר לשעון המקומי.
|