בין הסימפטומים המטרידים ביותר של גיל המעבר הם הפרעות השינה. פעמים רבות קשורות הפרעות השינה גם לסימפטום המוכר ביותר- גלי החום, ולעתים הן מופיעות ללא קשר. הפרעות השינה עשויות להופיע תקופה מסויימת לפני הפסקת המחזור החודשי ושכיחותן עולה בתקופת השינוי ואחריה. הפרעות השינה בתקופה זו מתבטאות בקושי להירדם, יקיצות ליליות, התעוררויות בשעות מוקדמות בבוקר וגם בשינה לא מרעננת, כזו שאינה מספקת לנו את המנוחה הדרושה לנו.
מה בדיוק קורה בגוף שלנו? מנופאוזה (גיל המעבר) נקבעת שנה לאחר הוסת האחרונה, אבל שינויים הורמונליים שעיקרם ירידה הדרגתית ברמת האסטרדיול ועלייה הדרגתית ברמת FSH ו-LH מתחילים להתרחש כבר מס` שנים קודם לכן. עם השינויים ההורמונליים מתרחשים גם שינויים נפשיים ופיזיולוגיים, בהם הפרעות שינה. על פי מחקרים שונים, שכיחותן של הפרעות שינה בתקופה הסמוכה לפני גיל המעבר עלולה להגיע עד 42%, ובתקופה שלאחר המנופאוזה אפילו עד 60%.
מתי מוגדרים קשיי השינה כהפרעת שינה ? הפרעות השינה האופייניות לתקופה זו הן קשיי הירדמות, יקיצות ליליות, יקיצות בוקר מוקדמות ושינה לא מרעננת. כאשר הן קיימות לפחות ב-3 לילות בשבוע וגורמות להפרעה בתפקוד במשך היום ולרמת סטרס גבוהה, מוגדרים הקשיים כהפרעת שינה - אינסומניה. חלקו המדויק של גיל המעבר בגרימת האינסומניה שונה במחקרים שונים. בחלק מהמקרים מדובר על אינסומניה מעורבת אשר מתחילה על רקע הפרעות חרדה, מצבים רפואיים או תרופתיים שאינם קשורים לגיל המעבר, אבל שכיחים יותר בגיל הזה. כך לדוגמא, אשה אשר קמה באמצע הלילה לשירותים יכולה להתקשות להירדם בגלל מחשבות שונות המטרידות אותה. מאחר שרוב המחקרים בתחום מבוססים על שאלוני שינה הם דנים בנושא מזווית סוביקטיבית. רק אחוז קטן מהמקרים, נכון להיום, כוללים בדיקות שינה המספקות הערכה אובייקטיבית של השינה. לכן, קשה להעריך באופן חד משמעי את השינויים האובייקטיביים באיכות השינה.
למה זה קורה? ההנחה היא שהשינויים ההורמונליים המתרחשים בתום שנות הפוריות בנשים הם הגורמים הישירים או העקיפים להפרעות השינה בתקופת חיים זו. במחקר שעקב במשך 7 שנים שכלל מעל 3,000 נשים, עקבו אחר השינויים ההורמונליים והופעת הפרעות שינה. נמצא שעלייה ברמת הורמון ה-FSH גרמה בעיקר ליקיצות ליליות ואילו הירידה ברמת האסטרדיול גרמה גם לקשיי הירדמות.
הפרעות השינה מיוחסות למס` גורמים: o סימפטומים וזומוטוריים- אופייניים בתקופה זו הכוללים גלי חום, הסמקה הזעות ליליות, דופק מהיר אשר מדווחים על ידי עד 85% מהנשים בגיל המעבר. o שינויים במצב הנפשי- במיוחד דיכאון o הפרעות שינה ראשוניות דום נשימה בשינה (Obstructive Sleep Apnea - OSA), תסמונת הרגליים העצבניות (Restless Legs Syndrome - RLS) ותנועות רגליים מחזוריות בשינה (Periodic Limb Movements Disorder - PLMD) לדוגמא.
לעיתים לא ניתן לייחס ישירות את נדודי השינה לאחד מהגורמים הנ"ל אלא לעצם השינויים ההורמונליים שמתרחשים בגוף, גם ללא סימפטומים ברורים. גלי חום, הזעה לילית ודופק מהיר (הסימפטומים הוזומוטוריים) שכיחים מאוד ומתוארים ע"י 75-85% מהנשים לאחר המנופאוזה, במיוחד בשנה-שנתיים שלאחר הפסקת הוסת. עם הזמן שכיחות הסימפטומים הללו הולכת ופוחתת ולמעשה לאחר כ-10 שנים שכיחותם נמוכה. הסיבה להופעת סימפטומים אלה בתקופה שסביב המנופאוזה, קשורה כנראה להפרעה במנגנון ויסות הטמפרטורה של הגוף שנגרמת עקב ירידה ברמת האסטרדיול. לאחר המנופאוזה מנגנון זה מתייצב ויש הקלה בסימפטומים או היעלמותם לאחר מס` שנים.
הסימפטומים שכיחים יותר בלילה מאשר במהלך היום ועלולים לגרום ליקיצות ליליות. נשים הסובלות בצורה קשה מגלי חום והזעות ליליות מדווחות על יותר יקיצות ליליות לעומת נשים בהן הסימפטומים קלים יותר. במחקר אחד בו 34 נשים עברו בדיקת שינה מלאה (פוליסומנוגרפיה) בתקופה שסביב הפסקת המחזור נמצא שכשליש מהיקיצות הליליות היו עקב גלי חום.
הסיכון להופעת דיכאון עולה בגיל המעבר, ככל הנראה בגלל תנודות ברמת האסטרוגן ובסופו של דבר ירידה ברמתו. כמובן גם שינויים פסיכולוגיים וסביבתיים אופייניים לתקופת חיים זו (משפחה, תעסוקה, אובדן דמויות קרובות ועוד) עלולים לתרום להופעת דיכאון. בין גורמי החשיפה לדיכאון בשלב זה של החיים ניתן לראות גם תסמונת קדם וסתית בגיל הפוריות או אירועים קודמים של דיכאון לאחר לידה.
בין השינה לדיכאון יש קשר דו-כיווני כלומר נדודי שינה עלולים לתרום להתפתחות דיכאון ומצד שני דיכאון מסיבות שונות עלול לגרום לנדודי שינה. במחקר שכלל 309 נשים נמצא שתסמיני דיכאון היו קשורים בתסמינים וזומוטוריים, אבל לא ברור עדיין האם באמת מדובר בתהליך ישיר של תסמינים וזומוטוריים שגורמים לנדודי שינה שגורמים לדיכאון. כנגד תיאוריה זו, עומדת העובדה כי גלי החום גורמים בעיקר ליקיצות ליליות ואילו תסמיני דיכאון באים לידי ביטוי גם בקשיי הירדמות ויקיצות בוקר מוקדמות.
הפרעות שינה ראשוניות שכיחות למדי בנשים בתקופה זו של חייהן. במחקר אחד בו נבדקו 102 נשים בגילאים 44-56 שהתלוננו על נדודי שינה נמצא שב-53% אובחנו הפרעות שינה ראשוניות כמו OSA, RLS או שתיהן. במחקר אחר נמצא שבנשים לאחר מנופאוזה שכיחות OSA בדרגה בינונית ומעלה גבוהה פי 3.5 לעומת נשים לפני המנופאוזה לאחר תקנון לגיל, משקל, עישון. הסיבה לעלייה בשכיחות OSA קשורה ככל הנראה לירידה ברמת הפרוגסטרון ולשינוי בפיזור השומן בגוף. כמובן כאשר יש חשד קליני לאחת מהפרעות השינה הראשוניות יש לבצע בירור ולטפל בהתאם לאבחנה.
טיפול אז מה עושים?
שמירה על היגיינת שינה טובה באינסומניה מהווים דרך יעילה לשיפור השינה בנשים עם סימפטומים וגם בנשים ללא סימפטומים ספציפיים של גיל המעבר, ממש כמו בהפרעות שינה מכל סיבה אחרת באוכלוסייה הכללית.
טיפול התנהגותי קוגניטיבי באינסומניה CBTI נמצא יעיל כטיפול בנדודי שינה בכל גיל, גם בגיל המעבר, בשילוב טיפול הורמונלי או כטיפול יחיד.
טיפול הורמונלי חליפי – HRT - Hormonal Replacement Therapy. כאשר יש סימפטומים וזומוטוריים מתן טיפול תרופתי עם תכשירים הורמונליים שונים על בסיס אסטרוגני או משולב, או על בסיס צמחי (פיטואסטרוגנים) כמו קוהוש שחור עשוי לתרום לשיפור השינה.
טיפול לא הורמונלי – תרופות מקבוצת ה- SSRI`s וה-SNRI`s (דוגמת ציפרלקס, ויאפקס וכד`) או תרופות גאבא-ארגיות (דוגמת גאבאפנטין) עשויות להפחית את הסימפטומים הוזומוטוריים ולשפר את השינה.
ממש לאחרונה דווח על מחקרים קליניים עם תרופות שפועלות על קבוצת תאים במוח שקרויה KNDy מתוך הנחה מבוססת מחקרית שפעילות יתר של ה-KNDy גורמת לגלי החום המטרידים. התרופות החדשות שנבדקות חוסמות את פעילות תאים אלה ובמחקרים מוקדמים התקבלו תוצאות מבטיחות.
ומה לגבי קנאביס? סקירה על שימוש בקנאביס כטיפול בתסמיני גיל המעבר נערכה בקליפורניה בקרב קבוצת נשים בגיל המעבר. נמצא שכרבע מהן השתמשו בקנאביס בצורות שונות כדי להפחית גלי חום והזעות ליליות ונשים נוספות הביעו עניין בטיפול זה.
לסיכום תהיה הסיבה אשר תהיה, אין לנו ספק כי קשיי שינה פוגעים באיכות חייו של האדם, הן ברמה הפיזיולוגית והן ברמה הפסיכולוגית. לכן, כאשר קשיי השינה מתחילים לחזור על עצמם, אל תחכו. פנו לייעוץ רפואי כדי להבין מה גרם לקושי ובעיקר כיצד ניתן לפתור אותו.
|